בת גלים

גרנו בבית חולים רמב"ם הנמצא ליד שכונה הנקראת "בת גלים"
זו הייתה שכונה קטנה, ממש על שפת הים. בתים רבים היו מאבן, חלקם היו של הטמפלרים שבנו בסגנון גרמני.
בשנות החמישים נוספו שיכונים רבים, בלוקים מכוערים שנועדו בעיקר לעולים חדשים.
לא רחוק היה מחנה עולים גדול מאד-"שער עלייה" שהילדים שגרו בו למדו אצלנו בבית הספר.
עדיין היו שטחים רבים ריקים ובחורף ממש חגגנו. היו שלוליות ענק- ממש ביצות קטנות. היינו מאלתרים רפסודה מקרשים ושטים על המים. היו המון צפרדעים והקרקור היה נשמע בכל האזור. הלכנו לבושים היטב- מגפיים גבוהות מגומי,כמו של רפתנים ושכמייה נגד הגשם. השכמייה הייתה מגומי פשוט, הריחה כמו צמיג של אוטו אבל הייתה מאד נוחה כי הייתה בצורת משולש שכיסה את כל הגוף, עם כובע ועם פתחים להוציא את הידיים. ככה הכל היה בפנים- הילקוט, תיק האוכל וכו'.

היו מסתובבים טיפוסים מאד מוזרים, פליטי שואה שהיו במחנה העולים.

מחנה עולים

בארץ לא ידעו אז הרבה מה קרה באירופה ולא הייתה הרבה הבנה. לכן הם נראו משוגעים. אני ממש זוכרת את האישה שהלכה ברחובות וחיפשה את הבת שלה שנעלמה בשואה.
גם בכיתה לא היינו מאד נחמדים. הילדים "משם" נראו אחרת. אנחנו, ה"צברים" היינו שוויצרים לא קטנים. הם באו מפוחדים, לא יודעים עברית, לבושי בגדים עלובים, לעתים סחבות והם היו מאד מסכנים.
בבית הספר הייתה אווירה מאד טובה, אך היה משטר ומשמעת. למנהל קראו אדון יגר.
בבקר היה מסדר,כל הכיתות מסודרות בחצר והמנהל מדבר. אחר כך עושים התעמלות בקר, מתעדכנים באיזה נושא אקטואלי ורק אז נכנסים, לפי סדר, לכיתות.
בגלל שהיו ילדים שלא היה להם אוכל בבית היו מספר כללים:
1.    מביאים סנדביץ פשוט, עם ריבה פשוטה. בשום אופן לא להביא עם נקנ יק "כי יש ילדים שאין להם"
2.    2.בארוחת עשר חילקו כוד קקאו לילדים "כי יש כאלה שזה החלב היחידי שהם שותים". הקקאו היה מוגש בכוסות מברזל ואני נגעלתי ממנו תמיד.
3.    הייתה מסעדה בבית הספר. הילדים עבדו בה בשיעורי בישול והכינו יחד עם העובדים ארוחה חמה "לילדים שאין להם ארוחה חמה בבית" (אני לא אכלתי שם.)
4.    כל הילדים הביאו נעלי התעמלות זהים(גם לא היה אז מבחר כמו היום), כי " לא לכולם יש ".
5.    היו ילדים שנשארו בבית ספר עד ארבע.


לצורך שמירה על הבריאות הייתה אחות בבית הספר שהפעילה את "אגודת הבריאות". אני תמיד הייתי חברה בוועדה הזו, אולי כי אבא שלי רופא...
כל יום חברי האגודה בדקו:ציפורניים, מפית וממחטה. כן, חייבים להביא ממחטה לקנח את האף. ילדים היו באים איתה מחוברת לךחולצה בסיכת ביטחון. המפית שימשה בעת ארוחת העשר.
הייתה לנו מורה שלימדה אותנו מכיתה א עד ד. שמה היה יפה רדומסקי. היא הייתה אולי בת 18, יפהפיה. אהבנו אותה מאד מאד והיינו רבים מי יעזור לה לסחוב את התיק שלה עד לאוטובוס!
היה כבוד אליה אבל גם אהבה.
בשיעורי ההתעמלות בקיץ היינו הולכים לבריכה. הייתה בבת גלים בריכה ממש מדהימה, בכל קנה מידה. היו בה מי ים. התנוסס שם מגדל גבוה ממנו היינו קופצים למים. אני פחדתי מאד אבל הלחץ הקבוצתי השפיע. בתמונה המצורפת רואים את המגדל!

שיחקנו "קדרים באים"ועוד.וגם ראינו את המורה בבגד ים!

בריכת בת גלים

ביום ששי היינו נפגשים כולנו ל"ערב כיתה". היו באים כל הילדים, לא היו חברות מצומצמות. נפגשנו בשדירה המרכזית בבת גלים. הבנים היו באים עם אופניים. שיא הכיף היה אם בן מזמין אותך לרכב על אופניו. איזה אושר!
אחר כך שרנו ורקדנו ריקודי מעגל, עד שעה 10 בערך- והולכים הביתה.
בכיתה ו-ז כבר היו זוגות. לי היה איזה חבר אבל כמעט לא נפגשתי איתו ולא הבנתי מה צריך לעשות.